מלחמת אחים


אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם (בראשית, לז)


בבואנו להקים משפחה לעתים אנו שוקעים במחשבות על הילדים שייוולדו לנו, על האחווה ביניהם, על החברות שתיוצר ביניהם, על ההגנה שיתנו אחד לשני. ואז המציאות טופחת על פנינו ואנו עומדים נאלמים מול הצעקות והמריבות ולעתים אפילו השנאה הקיימת ביניהם.

ויכוחים, מריבות ומלחמות בין אחים היו קיימים מקדמת דנה. האם זהו כורח המציאות? האם לא ניתן ליישם הלכה למעשה את התמונה הפסטורלית שפנטזנו עוד בהיותנו הורים צעירים?

ובכן, הכול מתחיל בהגדרה ובפנטזיה. אם דמיינו חבורת זאטוטים החיה בשיתוף, בשלום ובשלוה לעולם ועד, כנראה שננחל אכזבה וכישלון. קונפליקטים בין אנשים תמיד היו ותמיד יהיו. קל וחומר אם הם חיים תחת אותה קורת גג והמשאבים הן החומריים והן הרגשיים באים מאותו מקור. האחריות ההורית היא לתת להם כלים להתמודד עם אותם קונפליקטים ולהשאירם בגדר ויכוחים (ואפילו צעקות...) ולא להגיע למקומות קשים מאלה.

המשפחה (בה קיימים מספר ילדים) מספקת לילד את המקום הראשון בו הוא צריך להתמודד עם שווה בין שווים על משאבים – החל מאהבה ותשומת לב מההורים וכלה בצעצועים, טריטוריה ("צא מהחדר שלי!") ושאר חפצים (מחשב, טלויזיה וכד'). הבית הוא המקום הראשון בו מתפתחים כישורים כגון משא ומתן, חלוקת רכוש הוגנת, פתרון קונפליקטים, הידברות ועוד. את הכישורים שרכש הילד בביתו יישם בהמשך מול חברים ואנשים בעולם הגדול. אם כן, ניתן לראות שקונפליקטים בתוך המשפחה יכולים להיות מקור טוב וחיובי ללמידה. זאת בתנאי שיש מורה היודע להדריך ולכוון. לא תמיד אנחנו ההורים מודעים לתפקידנו זה ולרוב אנו שוקעים בתפקיד השופט הקובע מי ניצח ומי הפסיד. לא פעם נתקלתי במבטיהם המשוועים לעזרה של ילדי בזמן שצעצוע אומלל נמתח בין שני הצדדים כעומד להתפקע. כמה פשוט שיבוא מישהו מבחוץ ויחליט מגבוה מהו גזר הדין! אך בדרך זו, שלעתים קרובות מדי אנו נגררים לתוכה, לא נלמדם כיצד להתמודד בשעת קונפליקט. ויותר מכך, מי אם לא שני הצדדים הנוגעים בדבר יודעים באופן הטוב ביותר מה הרקע למעשה ומה נכון לעשות כרגע. ובנוסף, תמיד יהיה מישהו ממומר מגזר הדין שיוציא את כעסו עליך, השופט, ואז במקום לעזור להם עם הקונפליקט עצמו נוצר קונפליקט חדש בין ההורה לאחד מהצדדים, וכעסם זה על זה רק ילך ויגבר.

חשוב לנו כהורים להיות מודעים להתנהגותנו ולתחושתנו כלפי כל אחד מילדנו כי לעתים ללא משים וללא כוונת זדון אנו תורמים לתחושת המירמור והקנאה ביניהם. לעתים עד כדי פגיעה ממשית במערכת היחסים ביניהם. פגיעה העלולה להמשך שנים רבות גם בהיותם בוגרים ובעלי משפחות בעצמם.

תרומת ההורים ליריבות בין אחים יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים;

העדפות – בל נשכח את סיפוריהם של קין והבל או של יוסף ואחיו שהתרחשו עקב העדפה ברורה של אח אחד על פני אחיו. קיימות סיבות מרובות ליחס שלנו כלפי כל אחד מילדינו ולרגשותינו כלפי כל אחד מהם. הדבר טבעי וברור. כל אחד מילדינו הוא אדם נפרד ושונה ואנו, כבני אדם, מפתחים יחס אחר אל כל אחד מהם. נסו להיות מודעים לתחושות השונות וליחס שלכם כלפי כל אחד מילדיכם. השונות היא טבעית. נסו לא לקחת את השונות הזו ולהפוך אותה להעדפה. העדפה זו, שלרוב מתקיימת בלא-מודע גורמת לקנאה וליריבות בין האחים שכן האחים האחרים נלחמים על-מנת לקבל את אותה העדפה ובמקביל מנדים את האח המועדף או פוגעים בו.

השוואות – אנו עורכים השוואות בין ילדינו. גם כאן הדבר טבעי ומובן. חשוב לא לומר לילד משפטים כגון :"אחיך כשהיה קטן עשה את זה מבלי שביקשנו" או: "מה, אתה תינוק? אתה מתנהג כמו אחיך הקטן". המטרה שלנו באומרנו משפטים כגון אלה היא לעודד את הילד לשינוי התנהגותו. בעושנו זאת, לא רק שלא ייווצר השינוי המבוקש אלא גם הגדלנו את הקנאה והמרירות בין האחים. הילד אליו מופנות ההערות יכול להרגיש שאילולא אחיו היה קיים הוריו היו אוהבים אותו כמות שהוא. ולכן חשוב לדבר על ההתנהגות הרצויה ללא השוואה להתנהגות האח האחר.

קושי מול ילד מסוים – אופיים של ילדינו שונה אחד מהשני. לעתים יש ילד יותר קונפורמי ואחר מרדן. מתוך הקושי שלנו להתמודד עם הילד המרדן, אנו מוותרים לו על מנת לא להיכנס איתו לעימותים ומכאן שהילד הנוח מופלה לרעה כי יותר קל לנו לבקש ממנו. הפליה זו יכולה לקומם את אלה שמתוך אופיים הנוח מטילים עליהם יותר משימות ועלולה להגביר את היריבות בין האחים.

"תוותר לו, אתה לא רואה שהוא קטן ממך?"- בהרבה מהמקרים אנו דורשים מהאחים הגדולים לוותר לקטנים רק מעצם היותם הקטנים בהיררכיה. ויתורים כאלה גורמים לתחושה של חוסר הוגנות אצל האחים הבוגרים והאח הקטן מקבל תחושה של כוח מעצם הידיעה שתמיד צריכים לוותר לו.

ולבסוף, שימו לב שאינכם הופכים את האח הבכור להורה נוסף וכופים עליו את אחיו הקטנים. מותר וחשוב לבקש ממנו עזרה אך הקפידו שיהיה זה בגבול הטעם הטוב.


פרסומים אחרונים
תגיות

irisbraun14@gmail.com

איריס בראון-נאמן

050-4464455

צרו קשר