גבולות – הצד השני של אותו מטבע.


גבולות – הצד השני של אותו מטבע.

פעם אחת יצאו ארבעה ילדים בסיום יום הלימודים מבית ספרם לכיוון ביתם. לפתע ניגש אליהם אדם מבוגר וביקש מהם לבוא איתו בטענה שדיבר עם הוריהם והם ביקשו ממנו לקחתם. שלושה מהם הסכימו והתחילו ללכת עם אותו אדם. לילד הרביעי הייתה תחושה שמשהו אינו בסדר והוא התחיל לרוץ לביתו לקרוא לעזרה. בחקירה המשטרתית שנערכה מאוחר יותר סיפרו שלושת הילדים שמה שהנחה אותם הייתה הידיעה שהוריהם אומרים להם תמיד "עשו מה שאנחנו אומרים לכם", ומכיוון שהאדם טען שזה מה שהוריהם ביקשו- הם צייתו. הילד הרביעי סיפר שאביו תמיד אומר לו "יש לך ראש על הכתפיים אז תפעיל אותו" ומכיוון שהסיטואציה הייתה נראית לו חשודה הוא החליט לקרוא לעזרה...

נדמה שבעולמינו אנו, במאה ה-21, הסכנות המאיימות רק הולכות ומתעצמות. כל יום מחדש אנו מגלים טכנולוגיה חדישה, מדע עדכני ומחקרים חדשים המפרים את תחושת הביטחון ומעלים את מפלס החרדה אצלנו ההורים.

אין פלא, אפוא, שנגלה יותר ויותר הורים היודעים להציב גבולות. אך מה עם צידו השני של המטבע? מה קורה לילד שמבוקר ועד ליל שומע רק "לא", "ותזהר", "ואסור", "ומסוכן"? איך הוא יוכל לפתח את הידע בין טוב לרע, מותר ואסור, מסוכן או בטוח? איך הוא יוכל להפעיל את שיקול דעתו במידה ויזדקק לו?

במשך שנות הילדות לומד הילד כיצד לקחת את תפקיד ה"שוטר החיצוני" (אנו, ההורים, המחנכים, הדמויות המשמעותיות) ולהעבירו פנימה לתוכו ל"שוטר פנימי". הוא מפנים את אזהרותינו ולומד כיצד לפתח את חוש האחריות. אם בתחילת דרכו הסברנו לו שאסור לגעת בחשמל, כיצד נוכל לאט לאט לשחרר את נוכחותנו ולסמוך על כך שלא יגע בחשמל גם אם אנו לא נוכחים? או שיתנהג יפה ובנימוס גם כאשר אנו לא לידו?

התשובה טמונה ביכולת שלנו להאמין בילדינו. להאמין ביכולת שלהם מעצם היותם יצורים חושבים ומפנימים, וכן, במתן ההזדמנויות שאנו נאפשר להם לחוות דברים.

תנו לילדיכם ליפול 200 פעם עד אשר ילמד ללכת. ואני מבטיחה לכם שלא יהיה זה 200 פעם אלא הרבה הרבה פחות.

הווה אומר, שאם כל הזמן נאסור עליהם, הם לא יוכלו לחוות ולפתח את חוש האחריות אצלם, בתוכם. לכן, שימו להם גבולות. גבולות חשובים מעין כמוהם. אך היו ערים למתי, כמה, למה ואיך. אל תהיו אדישים מחד, אך אל תתנו לחרדות להוביל אתכם, מאידך. תנו להם לחוש את העולם וללמוד באופן עצמאי מה הוא טומן בחובו. רק על-ידי ניסוי וטעייה ילמד הילד על בשרו מה מסוכן ומה אפשרי, מה טוב ומה רע.

כתבו לעצמכם רשימה של הדברים שמבחינתכם הם 'יהרג ובל יעבור' (כגון נגיעה בתקע חשמל או בתנור דולק או חציית הכביש ועוד 'יהרג ובל יעבור' למיניהם), אך שחררו בכל השאר. התפתחות האדם וההתבגרות משמעה - היכולת להתאים את עצמך, בצורה יצירתית, לסביבה המשתנה כל העת.

הרבה פעמים הורים אינם מאמינים בחוסנם של ילדיהם ומגדלים אותם בתוך צמר גפן והם הופכים להיות אנשים מוגבלים מבחינת היכולת שלהם להתמודד עם מצבים שונים.

האמינו בהם, סמכו עליהם כי רק כך הם יוכלו להאמין בעצמם ולסמוך על עצמם.

פרסומים אחרונים
תגיות

irisbraun14@gmail.com

איריס בראון-נאמן

050-4464455

צרו קשר