חודש ניסן - הניקוי


מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שלום לכן אמהות יקרות

(ושוב, יסלחו לי כל הפמיניסטים/טיות למיניהם...),

ראש חודש ניסן הגיע ואנחנו מנקות ומנקות ומנקות. להוציא את האבק, לאוורר את הבגדים, לבדוק מה יש בבוידם, להוציא את קרדית הבית מהספרים שאף פעם לא נפתחים, לרוקן, לסדר, למיין, לזרוק, ולנקות לנקות לנקות...אביב הגיע פסח בא!! (ואל תשכחו את השרבים המחכים בפתח בדיוק ליום המחר שאחרי שניקינו את החלונות...):

נדמה שהפכנו עיקר לטפל, וניקיון הבית הפך לדבר המהותי ביותר בכל הקשור לחודש ניסן ולחג הפסח המתקרב ובא. ובכן, ניקיון הבית אמנם חשוב הוא ואפילו מהנה ממש, אך לא בזה מסתכם העניין.

הטיהור האמיתי הוא זה הרגשי, הפנימי, הנפשי.

"לא רק את ביתה תטהר, אלא הבית הפנימי אשר בו אור זוהר... כי ככל שמרבים לטהר כך קרוב האור לחזור", אמרה ימימה.

ומהו אותו טיהור? אנו רגילים למי טיהור המטהרים את האמבטיה והשירותים... ובכן, אולי השנה ננסה לנקות לא רק את ביתנו, אלא גם את הגוף וגם את הנפש.

ומאיפה מתחילים? לעתים אנחנו כל-כך רחוקים מהאור, כל-כך רחוקים מהאמת הפנימית שלנו עד כי איננו רואים אותו, איננו יודעים מה טוב לנו. ולכן חשוב לזכור שהאור תמיד נמצא, לעתים אנחנו מפספסים אותו, אבל רק אם נרצה הוא תמיד יהיה שם כמו מגדלור המהבהב בחשכה.

ובכל זאת בגלל שבילדים ובענייני הורות עסקינן, חשוב שתדענה, אמהות יקרות וחשובות, שכל מה שקורה בחייכן, בתוככן, בנפשכן מוקרן ומועבר לילדים. ולכן את הניקיון הפנימי, את הסדר ואת ההכנות חשוב לעשות גם למענם. למען נוכל להיות נקיים בתגובתנו אליהם. מדוייקים עד כמה שאפשר למה שנכון, למה שצריך, למה שהם זקוקים מאיתנו. והדיוק הוא בעצם הניקיון כי מי שמדייקת בפעולות היומיומיות הפשוטות ביותר זה אומר שהיא מפרידה בין עיקר לטפל, היא מפרידה בין מה ששייך למשפחתה לבין מה שייך למשפחות אחרות, בין מה שייך לילדתה לבין מה שהאחרים חושבים, בין מה שהיה לה בילדותה לבין ילדותה של בתה. ולכן אם את תדייקי ותהיי טהורה מול עצמך כך תוכלי להיות טהורה מול משפחתך וילדייך, כך תוכלי באמת לנקות את ביתך לקראת הפסח. אנחנו מתרגשים בכל שנה מחדש לקראת "ליל הסדר", לקראת הבישולים, הבגדים והדילמות מי אוכל עם מי.

וכל מה שחשוב באותו לילה של סדר, זה לעשות סדר, לעשות מיון. מיון וניקוי חיצוני ומיון פנימי ונפשי. בין מה שמיותר לבין מה שלא.

הסדר נבנה בהתאם למה שיש, כשאדם נמצא בהכרה למה שיש, אז כשהאור מתגלה הוא מגיע עם כל מה שאספת בדרך.

התכנים המילוליים שאנחנו דנים בהם בערב החג עוסקים בעצמאות, ביציאה מעבדות לחרות. מהי עבדות? עבדות זה לתת לחיים ול"מה שצריך" לנהל אותנו, עבדות זה להיות משועבדים לדפוסי עבר (שפעם מזמן הגנו עלינו ועכשיו אינם נחוצים עוד), עבדות זה להיות במקומות שאיננו אוהבים רק בגלל הפחד משינוי, הפחד מהלא נודע (ואפילו שייתכן שהלא נודע יהיה הרבה יותר טוב), עבדות זה להתחשב במה שאנשים אומרים, להתחשב בנורמלי, במקובל, "כי ככה כולם עושים". עבדות זה לא לקחת אחריות על החיים שלנו, על ההחלטות שלנו ולתרץ לעצמנו אלפי תירוצים מדוע אנחנו לא עושים את מה שהיינו רוצים לעשות. ומהי חרות? חרות היא חשיבה מודעת, חשיבה הכרתית, ערנות. חרות זה להבין שמה שאני עושה זוהי בעצם הבחירה שלי, להבין שאלו הם חיי. חרות היא לאזור אומץ לשנות את מה שאני לא אוהב בעצמי.

אז לכבוד ראש חודש ניסן בואו ננקה ונטהר את הורותינו. האם אנחנו עבדים לילדנו? האם אנחנו משועבדים להם? מעבר לדברים הרגילים של לא לתת להם את מבוקשם בכל רגע נתון ולא לחנך אותם ההפך ממה שחינכו אותנו (כי זה בעצם הצד השני של אותה המטבע). הורים בני חורין הם הורים הפועלים מתוך האני הפנימי שלהם, פועלים גם לפי מה שטוב להם ללא רגשות אשמה. הורים בני חורין הם הורים המודעים לרחשי הציבור, אך בסופו של דבר מחליטים החלטות מתוך התבוננות פנימית והבנה מה טוב לי, לילדי, למשפחתי. ובעיקר הורים בני חורין, הם אנשים בני חורין. הם אנשים המסוגלים לשחרר את ילדם כי הם מבינים שאין להם בעלות עליהם, שהם לא שייכים להם. שהם לא באו לעולם על מנת למלא את גחמות ליבנו, או את חלומותינו הלא-ממומשים. אנשים שלא עונים בשם ילדם, שלא חושבים במקומו ושלא בטוחים שהם יודעים יותר טוב ממנו מה טוב עבורו. אלה הורים (ואנשים) ללא אגו, המסוגלים להפריד בינם לבין ילדם ולהבין שילדם הוא אדם עצמאי ואינדבדואלי בפני עצמו. אלה הורים שנותנים לילדם ליפול, להיכשל, לנסות, להתמודד, לחוות. כי רק כך ילדם יהיה בן חורין אמיתי המחובר לרגשותיו, למאוויו, לרצונותיו ולחלומותיו.

חג נקי, טהור, מדוייק ומסודר לכל בית ישראל.

פרסומים אחרונים
תגיות

irisbraun14@gmail.com

איריס בראון-נאמן

050-4464455

צרו קשר