אוכל, שתייה, ילד, גישה


אוכל, שתייה, ילד, גישה

אז באתי הביתה ואכלתי, אחר-כך הלכנו לדודה שלי... ואכלתי כי לא היה נעים להגיד לא, משם המשכנו לחברים ואכלתי רק קצת, כי לא נעים, והיום אני נראית ככה מרוב לא נעים... (מתוך הסרט "עפולה אקספרס") .

אם נשב בפגישה של דמיון מודרך והמשימה שיטילו עלינו תהיה קשורה באוכל, לא יירחקו הדקות ונגיע למחוזות ילדותנו הרחוקים . לפתע יעלו באפינו ריחות קסומים המתחברים למקומות הנעימים ביותר במאגר זיכרונותינו. נזכור את ריחות הבישולים של אמא ביום שישי לקראת שבת, נריח את המאכלים המיוחדים שבישלנו עם אבא סתם ביום של חול, או לחילופין יעלו במוחנו החסכים הקמאיים ביותר הרובצים להם בליבנו; האוכל ייצג עבור כל אחד מאיתנו אהבת אם, אהבת אב או את החסך בהם, אווירת חום ובטחון, תחושת דימוי עצמי, תחושת פחד, תסכול, איום, חוסר הבנה, חוסר תקשורת ועוד. בכל התרבויות ובכל הזמנים הפך האוכל, מעבר להיותו סם החיים, להוות סמל תרבותי, מעמדי, בריאותי והישרדותי.

לא יפלא איפוא שהפכנו כילדים לאובייקט המתקן של הורינו ביחס למשמעות שהאוכל היווה עבורם. אם היינו ממשפחת שורדי השואה לא נתנו לנו לרדת מהשולחן אם היה נשאר פירור על הצלחת, אם נולדנו למשפחות בהם האוכל היווה סמל לאהבה היו מלעיטים אותנו בו. האוכל הוא החָברה הכי הטובה והכי לא שיפוטית שלנו. כשטוב לנו, כשרע לנו, כשאנו מרגישים מלאי בטחון וכשאנו בתחתית הדיכאון. ובכן, איך ננהג עם ילדנו כשכל האינפורמציה הזו באמתחתנו? איך ננהג כאשר ברור לנו שגם אנו, ההורים הכי מודעים שיש, לוקים במתן משמעויות נסתרות ועמוסי רגשות בכל מה שנוגע לענייני אוכל?קודם כל (כמו תמיד...) היו מודעים למשמעות שהאוכל מהווה עבורכם. הפכו את האוכל, כמה שאפשר, למה שהוא נטו ללא משקלים עודפים תרתי משמע...נטרלו כל חיבור בין אוכל למצב רוח. אל תציעו לילד שוקולד אם הוא נפל וקיבל מכה. אל תבטיחו ממתקים לילד שיצליח במבחן. גם הפעם לא אחסוך מכם עבודה ידידי, הדוגמא האישית חשובה מכל! אם אתם אוכלים ירקות, פירות כנורמה משפחתית - ילדכם יצטרף בשמחה לנורמה. אם אינם רוצים שילדכם ישתה קולה- אל תשתו קולה. בעיקרון, הילד יאכל מה שתתנו לו לאכול. אתם אחראים על האיכות. הכמות כבר לא בתחום האחריות שלכם. גופו של הילד יאמר לו מתי מספיק לו. אל תתווכחו איתו. השאירו לו את המנגנון איתו הוא נולד. אל תשבשו אותו בשידולים שלכם לעוד ביס. הרווח של הביס הנוסף שייקח יהיה קטן לעומת שימור המנגנון הפנימי שלהם המורה להם להפסיק לאכול ללא קשר למה נשאר בצלחת. לימדו אותנו שהקינוח מגיע בסוף. סבלת? תקבל פרס! גם את החיבור הזה ניתן לפרום. כמובן שאין כוונתי לתת להם את הגלידה בתחילת האוכל, אך אפשר להיפטר מהמשפט "אם תאכל את כל האוכל תקבל מנה אחרונה". ברגע שאמרנו את המשפט הזה קבענו מעמדות. האוכל עצמו הרבה פחות שווה מהקינוח. אז למה אנחנו מתפלאים שהם רוצים רק ממתקים? הרי לימדנו אותם שהם יותר שווים. הם הפרס. האני מאמין שלי מתחיל ביום שאנו נותנים להם אוכל מוצק בפעם הראשונה בחייהם. המאכל הראשון אותו יפגשו הפה והלשון יקבע את ההמשך. ההתלבטות בקרב אמהות טריות בדרך כלל היא האם לתת להם פירות או ירקות. ואני אומרת חד משמעית : י-ר-ק-ו-ת. ברגע שמגע הסוכר יגע בלשונם הם יתמכרו והירקות כבר לא יערבו לחיקם. התחילו עם כל סוגי הירקות וראו איזה פלא! הילד אוהב מאד ירקות!! אחר כך המשיכו עם הפירות, אך את האהבה הראשונית לירקות כבר לא תוכלו לקחת. אל תאמרו לידם את המשפט הידוע "הוא לא אוכל ירקות", ברור שהוא לא יאכל ירקות אחרי שישמע שהוא לא אוכל ירקות. אל תאכלו מול הטלוויזיה, אל תדברו בטלפון בזמן הארוחה. תנו לאוכל את המקום הראוי והמכובד, אך על תעמיסו עליו רגשות ופרשנויות רגשיות-נפשיות. כבדו את עצמכם ואת גופכם - תנו לגוף שלכם אוכל בריא וטוב,.. וטוב, והימנעו עד כמה שאפשר ממונוסודיום גלוטומט...

פרסומים אחרונים
תגיות

irisbraun14@gmail.com

איריס בראון-נאמן

050-4464455

צרו קשר